<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ה'</h1>
<h2>דף ס:</h2>
והמצוה החמישית היא שהזהירנו מהשתחוות לעבודה זרה. והוא מבואר שאמרנו עבודה זרה נרצה בו כל מה שייעבד זולת האל. והוא אמרו יתעלה (עשה"ד) לא תשתחוה להם ולא תעבדם. ואין הכונה איסור ההשתחויה לבדה לא זולתה ואמנם זכר דרך אחד מדרכי העבודה רוצה לומר ההשתחויה וכן אנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר. ומי שעבר על אחת מאלה והשתחוה או הקריב או נסך או קטר חייב סקילה. ולשון מכילתא (משפטי') זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדים לשם חייב עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו. וענין זה המאמר כי אלו הארבעה מינין מן העבודה, והם ההשתחויה והזביחה והקטור והנסוך שבהם צוה עלינו שנעבוד האל יתעלה, כל מי שיעבוד עבודה זרה באחד מהן חייב סקילה ואפילו היה אותו הנעבד אין מדרכו שייעבד בדבר מהן, וזה הוא שיקראוהו [סנה' נ"ו:, ס':—ד:, הוריות ד'.] שלא כדרכה, רוצה לומר אף על פי שעבד אותה שלא כדרך עבודתה מאחר שעבדה באחד מאלו חייב סקילה כשהיה מזיד. והוא בכרת אם לא נודע בו או לא נעשה בו העונש. ואם היה שוגג יקריב קרבן. וכן כשקבלו עליו באלוה לאי זה דבר שקבלו עליו הנה הוא חייב. וכבר נכפלה אזהרה זו רוצה לומר איסור עבודתה באחד מאלו הארבעה מינין ואפילו שלא כדרכה והוא אמרו יתעלה (אח"מ י"ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ולשון ספרא אין שעירים אלא שדים. ובגמר זבחים (ק"ו.) התבאר שלאו זה אמנם הוא בשוחט לע"ז ואפילו לא יהיה דרך עבודתה שחיטה. אמרו מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם תנהו ענין לשלא כדרכה. והעובר עליו אם היה מזיד בכרת וסקילה כמו שבארנו ובשוגג יקריב קרבן. ולשון התורה (משפטי' כ"ב) זובח לאלהים יחרם. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי ממסכת סנהדרין (ס':—ס"ג.).
